ללמוד
בלי נקודות, אפשר לקרוא מתי שרוצים.
מה זה AI?4 תחנות
AI סביבנו
אני יודע/ת להצביע על דברים יומיומיים שיש בהם AI, ועל דברים שנראים חכמים אבל הם תוכנה רגילה.
סיימתם סרטון של מיינקראפט, ומיד קופץ עוד אחד. אף אדם לא בחר אותו. בחרה אותו AI (בינה מלאכותית): תוכנה שלמדה ממיליוני צפיות מה אנשים כמוכם רואים אחר כך. היא לא קיבלה הוראות. היא למדה מדוגמאות.
למתקדמים: המונח המקצועי הוא למידת מכונה: מאמנים תוכנה על הרבה דוגמאות, והיא מוצאת דפוסים בעצמה.
הטלפון נפתח כשהוא מזהה פנים. המקלדת מנחשת את המילה הבאה. השיר הבא בפלייליסט נבחר לבד. כל אלה AI. וגם הכלים שמדברים איתנו או מציירים תמונה.
במחשבון 2+2 יוצא 4, תמיד. שעון מעורר מצלצל בשבע כי קבעו לו שבע. אלה תוכנות רגילות: עושות בדיוק מה שכתבו להן, ולא לומדות כלום.
למתקדמים: גם פרסומת שאומרת "חכם" לא מוכיחה שיש AI. שואלים: האם המערכת למדה מדוגמאות, או שמישהו כתב לה כללים?
מה שלמד מדוגמאות יכול גם לטעות. כשיודעים איפה יש AI, יודעים מה כדאי לבדוק.
- לחשוב שכל מה שנראה חכם הוא AI
- לחשוב שאין AI בדברים שאנחנו כבר רגילים אליהם, כמו המלצות וסינון דואר
אתר שמציע סרטון בדומה לסרטונים שראית: בדרך כלל זו AI שלמדה מהצפייה של הרבה אנשים. מחשבון שמחבר 7 ועוד 5: זו תוכנה רגילה.
לומדת מדוגמאות
אני יכול/ה להסביר שה-AI לומדת תבניות מהרבה דוגמאות, ושדוגמאות חסרות או מוטות גורמות לה לטעות.
נסו לכתוב כלל: "אוזניים מחודדות ושפם". אבל גם לשועל יש. אז לא כותבים כלל. מראים ל-AI אלפי תמונות, ובכל אחת אומרים "חתול" או "לא חתול". היא מוצאת לבד מה משותף. זה נקרא אימון. הוא קורה לפני שמשתמשים בה, ובדרך כלל לא בזמן השיחה.
אז חתול לבן עלול להיראות לה כמו משהו אחר. היא יודעת רק מה שהראו לה. דוגמאות מגוונות: היא לומדת טוב. דוגמאות חסרות או מוטות: היא טועה.
למתקדמים: בדיקה אמיתית נעשית על דוגמאות שהיא לא ראתה באימון. אם היא רק שיננה את הדוגמאות בעל פה, היא תיכשל במקרים חדשים. זו תופעה שנקראת התאמת-יתר.
במעבדה "מאמנים מכונה" אתם המאמנים. תנו לה דוגמאות לא מאוזנות, ותראו איפה היא נופלת.
AI טובה במה שראתה אלף פעם, ונכשלת במה שלא ראתה. ומי שבחר את הדוגמאות קבע מה היא תדע.
- לחשוב שמישהו כתב לה תשובה לכל שאלה
- לחשוב שהיא תצליח בדברים שאף פעם לא ראתה
AI למדה תפוזים מתמונות של תפוז שלם על שולחן. מראים לה פלח תפוז בכוס מיץ, והיא עלולה לא לזהות.
לא מבינה כמו אדם
אני יכול/ה להסביר שה-AI שמדברת איתנו (מודל שפה) מנבאת מילים לפי דפוסים, ושאין סיבה להניח שיש לה חוויות או רגשות כמו לבני אדם.
חשבתם "שלומך"? גם ה-AI הייתה כותבת ככה. ה-AI שמדברת איתנו (מודל שפה) קראה כמויות ענק של טקסט. ככה היא יודעת איזו מילה (או חלק ממילה) באה בדרך כלל אחרי איזו. כל תשובה שלה נבנית ככה: מילה, ועוד מילה, ועוד מילה.
היא בוחרת מילים שמתאימות, ולכן התשובה נשמעת חלק. אבל היא לא בודקת אם זה נכון. לפעמים יוצא משפט יפה ושגוי. גם כשהיא מחפשת באינטרנט. מי שבודק: אתם.
למתקדמים: כשהיא כותבת "אני מצטערת" או "אני שמחה", זה ניסוח שנפוץ בטקסטים שהיא למדה. אין סיבה להניח שיש מאחוריו חוויה או רגש כמו שיש לאדם.
במעבדה "ניחוש המילה הבאה" אתם המכונה: מנחשים מילה, ומשווים למה שנפוץ. ואז מעלים את "היצירתיות" ורואים מה משתבש.
מי שחושב שהיא מבינה כמו אדם, מאמין לה יותר מדי. מי שיודע שהיא מנבאת מילים, בודק. גם כשהיא מחפשת באינטרנט.
- לחשוב שהיא תמיד יודעת מתי היא טועה
- לחשוב שיש לה רגשות כשהיא כותבת 'אני שמחה לעזור'
אם תשאלו 'מי היה ראש הממשלה הראשון של מדינה שלא קיימת', היא עלולה להמציא שם, כי שם נשמע מתאים.
AI או חיפוש?
אני יכול/ה להסביר שחיפוש מוצא דפים שכבר קיימים ואילו AI מייצרת טקסט חדש, ולבחור מה מתאים למשימה.
בחיפוש תקבלו את אתר הליגה: רואים מי כתב, ומתי. AI תכתוב תשובה חדשה, מילה אחרי מילה, ולא תמיד תגיד מאיפה. חיפוש מוצא דפים שקיימים. AI כותבת טקסט חדש. ושימו לב: הסיכום שמופיע היום בראש החיפוש נכתב לא פעם בידי AI. בודקים את הקישורים שמתחתיו.
שעות הפתיחה של הבריכה: מחפשים באתר שלה. הודעה מנומסת למאמן, רעיונות או הסבר פשוט: מבקשים מ-AI, ואז קוראים ומתקנים. מה שחשוב, בודקים.
למתקדמים: יש כלים שמשלבים את שניהם: הם מחפשים באינטרנט וכותבים תשובה עם קישורים. עדיין צריך לפתוח את המקור ולבדוק שהוא אומר את מה שנכתב.
רוב כלי השיחה מגיל 13. מתחת לזה: רק עם הורה, בחשבון שלו או בחשבון מפוקח.
צריך עובדה? מחפשים מקור. צריך עזרה בניסוח? מבקשים מ-AI.
- לחשוב שתשובת AI היא כמו תוצאה בחיפוש
- לחפש עובדה חשובה רק ב-AI בלי מקור
'מתי נפתחת הספרייה?': מחפשים באתר הספרייה. 'תכתוב לי הודעה מנומסת לספרנית': מבקשים מ-AI. נסו בבית, עם הורה: שאלו AI מתי נפתחת הספרייה שלכם, ובדקו באתר. צדקה?
איך מדברים עם AI4 תחנות
להגיד מה רוצים
אני יכול/ה לכתוב בקשה ברורה: מה אני רוצה שהיא תעשה, ועל מה.
נועה כתבה לכלי AI: "תכתוב משהו מגניב". קיבלה שיר על פינגווין שמתופף. מגניב? אולי. מה שרצתה? לא: היא חיפשה רעיון לסרטון. הכלי מקבל רק את מה שכתבו לו. מה שחשבו ולא כתבו, הוא לא יודע. הבקשה הזו נקראת פרומפט (הנחיה). רוב כלי השיחה מגיל 13. מתחת לזה: רק עם הורה, בחשבון שלו או בחשבון מפוקח.
למתקדמים: כלים רבים יכולים לשמור זיכרון בין שיחות, ולכן לא כותבים בהם דבר שלא הייתם רוצים שיישמר: שם מלא, כתובת, טלפון או סודות. עוד על זה בנושא הפרטיות.
הראשון: מה רוצים. מתחילים בפועל, כמו הסבר, כתוב, סכם, תרגם או הצע. השני: על מה. נושא מסוים. "תן 3 רעיונות לסרטון על אפיית עוגיות" ברור יותר מ"תעזור לי". במעבדת הפרומפטים אלה שני המרכיבים הראשונים: "מה רוצים" ו"על מה".
למתקדמים: גם בקשה שנשמעת מנומסת יכולה להיות ריקה. "אשמח לעזרה, תודה מראש" לא אומרת לכלי מה המשימה. נימוס זה נחמד, אבל המשימה עדיין חסרה.
קיבלתם פינגווין מתופף במקום רעיון לסרטון? קודם בודקים את הבקשה: כתוב בה מה רוצים? כתוב על מה?
למתקדמים: לפעמים הכלי שואל שאלה בחזרה, כמו "על מה מדובר?". זה סימן טוב: אפשר להשלים את החסר ולשלוח שוב. ועדיין, אף ניסוח לא מבטיח תשובה מושלמת.
כלי AI מנבא תשובה לפי מה שכתוב לו. כשחסר מה רוצים ועל מה, יש לו הרבה דרכים לנחש, ולרוב הוא יבחר אחת שלא התכוונתם אליה.
- לכתוב רק 'תעזור לי' ולצפות שיבין
- לכתוב נושא בלי להגיד מה רוצים שיעשו איתו
- לכתוב בקשה ארוכה ומנומסת שאין בה משימה
במקום 'תעזור לי עם הסרטון' כותבים: 'תן 3 רעיונות לסרטון על אפיית עוגיות'. עכשיו יש מה רוצים (תן רעיונות) ועל מה (סרטון עוגיות).
תפקיד והקשר
אני יכול/ה לספר ל-AI מי אני ולמי התשובה מיועדת, ולראות איך זה משנה את התשובה.
שואלים: "מה זה חור שחור?". פרופסור צריך תשובה אחת. ילד בכיתה ב צריך אחרת. הכלי לא יודע מי שואל. כותבים "הסבר לילד בן 7", והוא בוחר מילים פשוטות. זה "למי": הקהל. רוב כלי השיחה מגיל 13. מתחת לזה: רק עם הורה, בחשבון שלו או בחשבון מפוקח.
אפשר לספר "מי אני": "אני תלמיד כיתה ד". אפשר גם לבקש שהיא תענה בתפקיד: "אתה מורה סבלני". זה לא הופך אותה למורה אמיתי. זו בקשה לענות בסגנון הזה, והיא משנה בעיקר את הניסוח והרמה.
למתקדמים: הקשר טוב הוא הקשר שמשנה את התשובה. "אני בכיתה ז ומכין מצגת" עוזר. "יש לי כלב ואחות" לא קשור למצגת, ורק מסיט. ולא כותבים פרטים אישיים כמו שם מלא, כתובת או טלפון.
כותבים "אתה רופא". התשובה נשמעת כמו רופא, אבל היא עדיין של מודל שפה, והיא עלולה לטעות. תפקיד משנה סגנון, לא אמת. דברים חשובים עדיין בודקים.
כלי AI לא יודע מי מבקש ומה צריך, אלא אם סיפרו לו. הקשר קצר שקשור למשימה נותן לו כיוון ומקטין את הניחוש.
- לא להגיד למי התשובה מיועדת
- להוסיף הקשר שלא קשור למשימה, או פרטים אישיים
- לחשוב שתפקיד כמו 'מומחה' מבטיח תשובה נכונה
'הסבר מה זה כבידה' מקבל תשובה כללית. 'הסבר לילד בן 7 מה זה כבידה, כאילו אתה מדריך סבלני' מקבל ניסוח פשוט וחם יותר.
פורמט ומגבלות
אני יכול/ה לבקש צורה (רשימה, טבלה, אורך) וגבולות, כדי לקבל תשובה שאפשר להשתמש בה.
ביקשו: "מה לארוז לקייטנה?". קיבלו פסקה של 12 שורות. רצו רשימה לסמן V ליד כל דבר. אז מבקשים צורה: רשימה, טבלה, שלבים, אפילו שיר. במעבדה זה "איך לקבל". רוב כלי השיחה מגיל 13. מתחת לזה: רק עם הורה, בחשבון שלו או בחשבון מפוקח.
מגבלה היא גבול: "בשלושה משפטים", "עד 50 מילים", "בלי מילים קשות". בלי גבול, היא בוחרת לבד, ולפעמים יוצא ארוך. זו לא אשמתה: לא ביקשו אחרת.
למתקדמים: מספר ברור עדיף על "קצר", כי "קצר" יכול להיות משפט אחד או עשרה. אבל מודלים לא תמיד סופרים במדויק, ולרוב הם מתקרבים. אם הגבול חשוב, בודקים.
כדאי לנסח מגבלות בעיקר כך: מה כן לעשות. "כתוב במשפטים קצרים" לרוב ברור יותר מרשימת דברים אסורים. אפשר להוסיף גם "בלי..." כשצריך.
למתקדמים: גם הנחיות סותרות מבלבלות: "קצר מאוד" ביחד עם "מפורט וכולל הכול" מושכות לשני כיוונים, והיא תבחר איזון שאולי לא יתאים לכם.
מה שלא מבקשים, היא בוחרת לבד. כשמבקשים צורה ואורך, מקבלים משהו שאפשר להשתמש בו מיד.
- לבקש 'קצר' בלי מספר, ואז להתאכזב מהאורך
- להסיק שהכלי 'התעלם' כשלא ביקשו גבול
- לבקש דברים סותרים, כמו קצר ומפורט מאוד
'ספר לי מה לארוז לטיול' יכול לתת פסקה ארוכה. 'כתוב רשימה של 8 דברים לארוז לטיול' נותן משהו שאפשר לסמן V.
דוגמה ושיפור בסבבים
אני יכול/ה לתת דוגמה, ולתקן תשובה בסבב נוסף במקום להתחיל מחדש.
מבקשים שם לקבוצת הכדורגל של השכונה. "שם מגניב" יכול להיות כל דבר. מוסיפים "לדוגמה: הנשרים של רחוב הגפן", ועכשיו ברור הסגנון. במעבדה זה נקרא "דוגמה". מילים שעוזרות: "לדוגמה", "בסגנון". רוב כלי השיחה מגיל 13. מתחת לזה: רק עם הורה, בחשבון שלו או בחשבון מפוקח.
למתקדמים: דוגמה אחת עלולה לגרום לה להעתיק יותר מדי מהמבנה או מהנושא. אם זה קורה, אפשר לתת שתי דוגמאות שונות, או לכתוב מה לשנות ("אבל על נושא אחר").
הניסיון הראשון לרוב לא מושלם, וזה בסדר. אפשר להמשיך באותה שיחה ולכתוב מה לשמור ומה לשנות: "השם השני טוב, אבל ארוך מדי". היא רואה מה כבר נכתב ויכולה לתקן. "לא טוב" לא מספיק, כי היא לא יודעת מה לא טוב.
למתקדמים: לפעמים שיחה ארוכה מסתבכת, ויש בה הוראות ישנות שמפריעות. אז מתחילים שיחה חדשה עם פרומפט אחד שמסכם את מה שלמדתם.
אפשר גם לבקש: "אם אינך בטוח בעובדה, כתוב זאת". זה לרוב מקטין המצאות, אבל לא מבטל אותן, ולכן עדיין בודקים. במעבדת הפרומפטים תכתבו בקשות ותראו אילו מרכיבים יש בהן ומה חסר. המעבדה מחפשת מילים לפי כללי אצבע, היא לא מבינה אתכם. גם פרומפט טוב יכול לקבל פחות כוכבים.
תשובה ראשונה היא לרוב טיוטה. דוגמה ותיקון ממוקד בסבב שני מקטינים ניחושים, ומשאירים את מה שכבר עבד.
- לכתוב 'לא טוב' בלי להגיד מה לשנות
- להתחיל שיחה חדשה אחרי כל תשובה לא מושלמת
- לחשוב שפרומפט טוב אחד מבטיח תוצאה מושלמת
'המצא שלושה שמות לחנות גלידה. לדוגמה: קרח וחלום'. התשובה: שמות ארוכים. תיקון: 'השם השני טוב. תן עוד שלושה בסגנון הזה, עד שתי מילים'.
בודקים, לא מאמינים4 תחנות
המצאות בביטחון מלא
אני יכול/ה להסביר ש-AI עלולה לכתוב בטון בטוח דבר שגוי, כולל שמות ומקורות שלא קיימים.
שאלו AI: "כמה רגליים יש לנחש?" היא ענתה: "ארבע רגליים קטנות. אני בטוחה לגמרי." לנחש אין רגליים בכלל. מודל שפה בוחר מילים שמתאימות למשפט, ולא בודק עובדות. לכן תשובה שגויה יוצאת באותו טון בטוח כמו תשובה נכונה.
למתקדמים: בטקסטים שהמודל למד מהם, רוב האנשים כותבים בביטחון. הוא למד את הסגנון, בלי קשר לשאלה אם התוכן נכון.
כשהיא לא יודעת, היא לא תמיד אומרת "לא יודעת". לפעמים היא ממלאת את החור: שם של ספר, שם של חוקר, שנה. זה נקרא המצאה (או "הזיה"). ההמצאות נשמעות אמיתיות מאוד. גם כלי שמחפש ברשת יכול לטעות, ולכן הבדיקה עלינו.
למתקדמים: המצאות נפוצות בפרטים נדירים, במספרים מדויקים, בציטוטים ובשמות של מקורות. מספר עמוד מדויק לא מוכיח שהעמוד קיים.
במעבדה "מפצחים את התשובה" מחכה תשובה של AI עם כמה טענות שגויות. סמנו את החשודות ובדקו אותן מול כרטיסי ראיה.
ביטחון הוא לא הוכחה. מי שיודע את זה בודק את מה שחשוב, ולא מאמין לתשובה רק כי היא נשמעת טוב.
- לחשוב שתשובה שנכתבה בביטחון היא נכונה
- להאמין שספר, שם או מאמר שהיא מזכירה קיימים באמת
ביקשו ממנה ספר על דבורים. היא נתנה שם יפה של ספר ושם של סופרת. בספרייה לא היה ספר כזה. השם פשוט נשמע מתאים.
איך בודקים
אני יכול/ה לבדוק טענה של AI: לזהות מה הטענה, מי יכול לדעת, ולבדוק במקור שני אמין.
יואב שאל AI באיזו שנה נבנה מגדל אייפל. התשובה: 1899. הוא שאל "את בטוחה?" וקיבל "כן, 1899". יואב סיכם: "בדקתי". אבל המגדל הושלם ב-1889. יואב שאל את אותו מקור פעמיים, וזו לא בדיקה.
למתקדמים: אותו כלי עלול לחזור על אותה טעות, או לענות "כן" רק כי זה מתאים לשיחה. בדיקה אמיתית נעשית מול מקור אחר.
מה בדיוק הטענה? מי יכול לדעת את זה באמת? איפה רואים את זה במקור אחר? מקור טוב הוא ספר לימוד, אנציקלופדיה, אתר של מוזיאון או אתר רשמי. מספרים, תאריכים ושמות הכי קל להמציא, וגם הכי קל לבדוק.
למתקדמים: כשהכלי מביא קישורים, פותחים אותם. קישור לא מוכיח שהמקור אומר את מה שנכתב. ושלושה אתרים שמעתיקים זה מזה הם מקור אחד, לא שלושה.
במעבדה "מפצחים את התשובה" בודקים טענות של AI מול כרטיסי ראיה, אחת אחת.
מי שיודע לבדוק מקבל מ-AI את העזרה, בלי הטעויות.
- לשאול את אותו כלי 'את בטוחה?' ולסמוך על התשובה
- לחשוב שקישור או שם של מקור מוכיחים שהתשובה נכונה
AI כתבה שהחרמון גבוה מ-3,000 מטר. פותחים אטלס: הפסגה הגבוהה היא בערך 2,800 מטר. סומכים על האטלס.
הטיות
אני יכול/ה להסביר ש-AI למדה מדוגמאות של אנשים, ולכן היא עלולה לשחזר סטריאוטיפים ולהחסיר קבוצות.
ביקשו מ-AI לצייר "שחקן כדורגל" עשר פעמים. בכל עשרת הציורים יצא גבר. אבל יש גם אלפי שחקניות. ה-AI למדה מתמונות שאנשים העלו, ושם רוב השחקנים היו גברים. היא לא החליטה להפלות. היא חזרה על דפוס. דפוס כזה נקרא סטריאוטיפ (דעה קבועה על קבוצה).
עוזרת קולית שלמדה בעיקר מקולות של מבוגרים עלולה להבין ילדים פחות טוב. קבוצה שכמעט לא מופיעה בדוגמאות מקבלת יותר טעויות. לכן אוספים דוגמאות מגוונות, ובודקים את המערכת על כל קבוצה.
למתקדמים: ממוצע גבוה יכול להסתיר קבוצה קטנה שהמערכת טועה בה, ולכן בודקים כל קבוצה בנפרד. גם מחיקת מאפיין, כמו מגדר, לא תמיד מספיקה: מאפיינים אחרים עלולים לרמוז עליו.
במעבדה "מאמנים מכונה" תראו מה קורה כשהדוגמאות לא מאוזנות: המכונה טועה בדיוק במה שכמעט לא ראתה.
הטיה באה מהדוגמאות, לא מרגשות. מי שיודע את זה שם לב אליה, מבקש תיקון ובודק.
- לחשוב שמכונה לא מפלה כי אין לה רגשות
- לבדוק רק את הדיוק הכללי, בלי לבדוק כל קבוצה
ביקשו ממנה סיפור על אדם שמטפל בחולים, והיא כתבה על אישה. ביקשו סיפור על נהג משאית, והיא כתבה על גבר. כך זה נכתב באלפי טקסטים שלמדה מהם.
מה היא טובה בו ומה לא
אני יכול/ה לומר במה AI טובה (ניסוח, סיכום, רעיונות) ובמה היא חלשה (ספירה מדויקת, עובדות נדירות, אירועים חדשים בלי חיפוש).
AI תכתוב לכם בשנייה הזמנה מצחיקה ליום הולדת. אבל אם תשאלו כמה מילים יש בהזמנה, היא עלולה לטעות. ניסוח, סיכום, רעיונות, הסבר פשוט ותרגום הם החוזקות שלה: במשימות כאלה היא ראתה מיליוני דוגמאות. גם שם קוראים את התוצאה לפני שמשתמשים בה.
ספירה מדויקת, חישוב של מספרים גדולים בלי מחשבון, עובדות נדירות וציטוטים. ועל מה שקרה אחרי שהאימון שלה נגמר היא לא יודעת, אלא אם היא מחוברת לחיפוש. התוצאה של המשחק אתמול? בלי חיפוש, זה ניחוש.
למתקדמים: חלק מהחולשות נובעות מכך שהמודל מנבא רצפי מילים, ולא סופר או מחשב. הפתרון הנפוץ הוא לתת לו כלי: מחשבון או חיפוש. אבל גם אז בודקים.
לפני שמבקשים, שואלים: זו משימה של ניסוח ורעיונות, או משימה שצריכה דיוק מלא? כשצריך דיוק מלא, משתמשים בכלי מתאים, כמו מחשבון, או בודקים.
מי שמכיר את החוזקות והחולשות יודע מתי לבקש מ-AI, ומתי לפתוח מחשבון או ספר.
- לחשוב שהיא יודעת הכול, כולל אירועים של אתמול
- לבקש ממנה חישוב או ספירה מדויקת ולסמוך על התוצאה
עזרה בניסוח הודעה למאמן: מצוין. לספור כמה מילים יש בפסקה ארוכה: עדיף כלי ספירה, או לספור לבד.
כלים ואתרים4 תחנות
סוגי כלים
אני יכול/ה לומר לאיזה סוג כלי לפנות לפי המשימה: שיחה וכתיבה, חיפוש, תרגום, מוזיקה או לימוד.
רוצים לתלות פוסטר בחדר? לוקחים פטיש, לא מברג. גם לכלי AI יש סוגים. כלי שיחה עונה ומנסח. חיפוש מוצא אתרים. תרגום מעביר משפט לשפה אחרת. כלי מוזיקה יוצר צלילים. כלי לימוד עוזר לתרגל.
שואלים: מה אני רוצה לקבל? מתי נפתחת הבריכה? מחפשים. שם לקבוצת כדורגל? כלי שיחה. הוראה ביפנית בתוך משחק? תרגום. כלי שמצוין בדבר אחד יכול להיות חלש בדבר אחר.
למתקדמים: יש כלים שמחברים כמה סוגים, למשל חיפוש עם סיכום. גם אז כדאי לדעת איזה חלק עושה מה, כדי לדעת מה לבדוק.
כשהכלי מתאים למשימה, התוצאה טובה יותר, ויודעים מה לבדוק בה.
- לחשוב שכלי אחד מתאים לכל דבר
- לבקש מכלי שיחה עובדה מדויקת בלי לבדוק במקור
שעות הפתיחה של הבריכה: חיפוש. הודעה מנומסת למאמן: כלי שיחה. משפט באנגלית מתוך משחק: תרגום.
לבחור כלי
אני יכול/ה לשאול לפני שאני בוחר/ת כלי: מה המשימה, מה הגיל המותר, האם צריך חשבון או הורה, ומה קורה למידע שאני כותב/ת.
נועה שומעת שכל הכיתה משתמשת בכלי חדש. לפני שהיא פותחת אותו, היא שואלת 5 שאלות. מה המשימה שלי? מה הגיל המותר? צריך חשבון, ואם כן, צריך הורה? חינם או בתשלום? מה קורה למה שאני כותבת? אין תשובה? עוצרים ושואלים הורה.
כלי יכול להיות מפורסם מאוד, ועדיין לא מתאים לגיל שלכם או למשימה. פרסומת ואלף סרטונים ברשת לא מחליפים בדיקה.
למתקדמים: מפורסם אומר שהרבה אנשים מכירים. זה לא אומר שהכלי בטוח לילדים, מדויק, או שומר על המידע שלכם.
חמש שאלות לפני הבחירה חוסכות חשבון מיותר ושיתוף מידע בלי לשים לב.
- לבחור כלי רק כי כולם מדברים עליו
- להירשם לכלי בלי לשאול הורה
חבר אומר שכלי מסוים הכי טוב. לפני שפותחים: מה המשימה? מה הגיל המינימלי? צריך חשבון? מה כתוב על המידע שנשלח?
תנאי שימוש וגיל
אני יכול/ה לבדוק גיל מינימלי בתנאי השימוש, ולבקש עזרה מהורה במקום לשנות את הגיל שלי.
יואב בן 10 נרשם לכלי AI. הכלי שואל באיזו שנה הוא נולד, ועוצר אותו. למה? הרבה כלים קובעים בתנאי השימוש גיל מינימלי. כלי למבוגרים עלול להראות תוכן לא מתאים, או לאסוף מידע על ילדים. לפעמים כתוב שצריך הסכמת הורה.
בדף "תנאי שימוש" או "מדיניות פרטיות". שם מחפשים משפט על גיל. צעירים מדי? לא משנים את שנת הלידה. מראים להורה ושואלים אם יש כלי שמתאים. משתמשים יחד עם הורה רק אם התנאים מתירים.
למתקדמים: גיל לא נכון מפר את התנאים, ומשאיר אתכם בלי ההגנות שנועדו לילדים. סעיף קשה לקריאה? הורה יכול להסביר מה כתוב ומה הוא מאשר.
מגבלת גיל נועדה להגן. מי שמכבד אותה ושואל הורה נשאר בטוח.
- לכתוב שנת לידה אחרת כדי להיכנס
- ללחוץ הסכמה בלי לקרוא אפילו את הגיל
הכלי דורש גיל גבוה משלכם. לא משנים שנת לידה. מראים להורה ובוחרים כלי שמתאים לגיל. יחד עם ההורה רק אם התנאים מתירים.
קוראים כרטיס כלי
אני יכול/ה לקרוא כרטיס כלי ולומר למה הוא טוב, למה לא, מה לא שולחים אליו, ולמה חינם לא תמיד אומר ללא מחיר.
על קופסת דגני בוקר כתוב מה יש בפנים ולמי זה לא מתאים. כרטיס כלי עושה אותו דבר: מה הכלי עושה, במה הוא טוב, במה הוא חלש, מה הגיל המותר, ומה לא שולחים אליו. קוראים אותו לפני שמתחילים.
משחק חינמי בטלפון מלא פרסומות, ומציע לקנות מטבעות. גם כלי AI חינמי מרוויח איכשהו: מפרסומות, משדרוג בתשלום, או מהמידע שמקלידים. "ניסיון חינם" יכול להפוך לתשלום אחרי כמה ימים. לכן שואלים: איך הם מרוויחים?
למתקדמים: גם "הגדרת פרטיות" רק מצמצמת: היא משנה מה נשמר או משותף, אבל לא מבטלת את הכלל לא לשתף פרטים אישיים. מה שמחייב הוא התנאים של הכלי, לא ההתרשמות.
קריאת כרטיס לוקחת דקה. היא מגלה מה הכלי עושה, ממה להיזהר ומה לא שולחים אליו.
- לחשוב שחינם אומר שלא משלמים כלום
- ללחוץ על ניסיון חינם בלי לבדוק מה קורה אחריו
בכרטיס כתוב: טוב לניסוח, חלש בעובדות, לא מכניסים שם מלא או תמונות פנים, והגיל המינימלי כתוב בתנאים. אחרי דקה של קריאה יודעים איך להשתמש בו.
בטוחים ברשת4 תחנות
מה לא כותבים
אני יכול/ה להסביר אילו פרטים מזהים לא שולחים לכלי AI, ומה עושים במקום.
נועה כותבת לצ'אט: "אני בכיתה ד' בבית ספר השקד". לאן זה הולך? לא למחשב שעל השולחן. ההודעה עוברת לשרתים של החברה שמפעילה את הכלי. שם היא לפעמים נשמרת, ולפעמים משמשת לשיפור הכלי.
למתקדמים: מאחורי הכלי יש חברה, שרתים ותנאי שימוש. בהגדרות אפשר לבדוק חלק ממה שנשמר, אבל לא הכול. לכן הכלל הבטוח: לא שולחים מלכתחילה.
לא כותבים: שם מלא, כתובת, טלפון, שם בית הספר, סיסמה, מיקום מדויק, פרטים על המשפחה, ותמונה עם פנים. כל אחד מהם עוזר למצוא אתכם.
למתקדמים: גם פרטים קטנים מצטרפים: גיל, שכונה, חוג ביום שלישי, כיתה. ארבעה פרטים כאלה יכולים להצביע על ילד אחד, גם בלי שם. ופרטים של חברים או קרובים לא שולחים בלי הרשות שלהם.
מחליפים שם בכינוי. כותבים "ילדה בכיתה ד'" במקום שם. מתארים את הבעיה בלי שמות. לא בטוחים? שואלים הורה או מורה. כבר שלחתם פרט כזה? מספרים למבוגר, ומוחקים את השיחה אם אפשר.
פרט שנשלח, לא תמיד אפשר להחזיר. מה שלא נשלח, לא צריך לדאוג לגביו אחר כך.
- לחשוב ששיחה עם כלי היא פרטית כמו שיחה עם חבר
- לשלוח תמונת פנים או כתובת כדי לקבל תשובה יותר מדויקת
- לספר פרטים של חברים או של המשפחה בלי לשאול
במקום לכתוב 'אני נועה, גרה ברחוב הגפן 5 ולומדת בבית ספר השקד, תכתוב לי סיפור', כותבים: 'תכתוב סיפור על ילדה שאוהבת לצייר'.
תמונות ושמע מזויפים
אני יכול/ה להסביר ש-AI יוצרת תמונות וקולות שנראים אמיתיים, לבדוק מקור, ולא ליצור או להפיץ כאלה על אנשים אחרים.
בקבוצת הכיתה מופיע סרטון: כדורגלן מפורסם אומר שהוא עובר לקבוצה שלכם. הפנים שלו, הקול שלו. והוא מעולם לא אמר את זה. כלי AI יוצרים תמונות, סרטונים וקולות של אנשים אמיתיים. לזיוף כזה קוראים דיפ-פייק. "ראיתי בעיניים" כבר לא מוכיח שזה קרה.
שלוש שאלות: מי פרסם את זה ראשון? מקור אמין אחר מדווח על זה? מתי זה צולם? יש רמזים, כמו ידיים מוזרות, כתב מבולבל או תאורה לא הגיונית. אבל הם לא אמינים: יש זיופים בלי רמזים, ויש תמונות אמיתיות שנראות מוזרות. הבדיקה העיקרית היא המקור. לא בטוחים? שואלים מבוגר.
למתקדמים: גם קול אפשר לזייף. מישהו מתקשר בקול של אבא ומבקש משהו דחוף? מנתקים ומתקשרים חזרה למספר שאתם מכירים. אפשר לקבוע במשפחה מילת קוד.
לא יוצרים תמונה, סרטון או קול מזויפים של אדם אמיתי, גם לא בצחוק. זה פוגע בו, ואחרים עלולים להאמין. ולא מעבירים הלאה מה שלא נבדק. נפגעתם, או שחבר נפגע? מספרים למבוגר שסומכים עליו, ומדווחים לרשת או לאפליקציה שבה זה פורסם. אפשר גם להתקשר למוקד 105, הגנה על ילדים ברשת.
למתקדמים: גם כשחבר מסכים, חושבים מי עוד יראה ואם יבין שזה בדוי. מה שמפרסמים, מסמנים "נוצר ב-AI". מישהו מבקש למחוק? מוחקים. ערכו תמונה של מישהו כך שנראית פוגענית או "בלי בגדים"? לא מעבירים. שומרים צילום מסך כראיה, ומספרים למבוגר שסומכים עליו או מתקשרים למוקד 105. מי שנפגע לא אשם.
כשהעיניים והאוזניים כבר לא מספיקות, המקור הוא הבדיקה. ומי שלא יוצר זיוף של חבר, לא פוגע בו.
- להאמין שתמונה או הקלטה הן הוכחה
- לסמוך רק על רמזים כמו ידיים מוזרות
- להעביר הלאה משהו מצחיק בלי לבדוק, או ליצור תמונה של חבר 'בצחוק'
מגיעה תמונה מפתיעה לקבוצת הכיתה. לפני שמעבירים: מי פרסם ראשון? יש דיווח אמין אחר?
יושר בלימודים
אני יכול/ה להבדיל בין שימוש ב-AI כדי ללמוד לבין הגשת עבודה שהיא עשתה במקומי, ולשאול את המורה מה מותר.
יואב שואל: "מותר לי להיעזר בצ'אט בעבודה על מחזור המים?" התשובה לא כתובה באפליקציה. היא אצל המורה, ובכל כיתה הכלל אחר. המורה אמרה שאסור? לא משתמשים. לא ברור? שואלים לפני שמתחילים.
"תסביר לי", "תן דוגמה", "תשאל אותי שאלות", "מה לא הבנתי?": כאן לומדים. "תכתוב לי את העבודה" ומגישים בשמכם: זו לא העבודה שלכם, ולא למדתם כלום.
למתקדמים: החלפה של כמה מילים בטקסט של הכלי לא הופכת אותו לשלכם. השאלה היא מי חשב ומי כתב.
המורה רוצה לראות מה אתם יודעים, כדי לעזור. מותר להיעזר? כותבים בעבודה במה, למשל "ביקשתי הסבר" או "ביקשתי שאלות לתרגול".
למתקדמים: יש מקרים באמצע: רעיונות לפני כתיבה, בדיקה של טיוטה שכתבתם לבד, תרגום של משפט. מה מותר תלוי במורה, אז שואלים. כלל אצבע: אם הכלי עשה בדיוק את מה שהמורה רצה לבדוק, זו בעיה.
מי שמעתיק מרמה את המורה וגם את עצמו: לא למד, ובפעם הבאה יהיה לו קשה יותר. מי שמשתמש בכלי כדי להבין, לומד באמת. רוב כלי השיחה מיועדים מגיל 13. מתחת לזה, רק יחד עם הורה ובחשבון שלו או בחשבון מפוקח.
- לחשוב שכל שימוש ב-AI בלימודים הוא העתקה
- לחשוב ש'אף אחד לא יידע' מצדיק להגיש עבודה שלא שלי
- לא לשאול את המורה מה מותר, ולנחש
'תסביר לי איך פותרים משוואה כזו, ואחר כך תבדוק את הפתרון שלי' = לומדים. 'תפתור לי את כל הדף' = לא לומדים.
זכויות יוצרים, בקצרה
אני יכול/ה להסביר שיצירה של אחרים שייכת להם, לציין מקור, ושגם יצירה של AI לא נותנת לי רשות להעתיק דמות או סגנון של מישהו.
העליתם סרטון של הכלב, עם שיר של זמר אהוב ברקע. יוטיוב עלול להשתיק את הסרטון או להוריד אותו. למה? השיר שייך למי שיצר אותו. כך גם ציור, סיפור ותמונה: זה שהם ברשת לא אומר שמותר לקחת. מבקשים רשות, או בוחרים יצירה שכתוב עליה שמותר.
השתמשתם ביצירה ברשות? כותבים מי יצר ומאיפה לקחתם. זה קרדיט. "מהאינטרנט" לא מספיק: צריך שם ומקור. ועזר לכם כלי AI? גם את זה כותבים.
ביקשתם מכלי AI לצייר את הדמות מהסרט האהוב? היא עדיין שייכת למי שיצר אותה. מרעיון או מסגנון כללי אפשר לקבל השראה. יצירה מסוימת לא מעתיקים ולא מציגים כשלכם.
למתקדמים: החוק שונה ממדינה למדינה, וכאן רק כללי יסוד. מפרסמים או מרוויחים כסף? הכללים בדרך כלל מחמירים. וקול של אדם אמיתי הוא גם עניין של פרטיות, לא רק של זכויות יוצרים: לא מחקים אותו בלי רשות.
מי שמכבד יוצרים יכול לצפות שגם את העבודה שלו יכבדו. וזה חוסך צרות כשמפרסמים.
- לחשוב שמה שמופיע באינטרנט חופשי לכולם
- לחשוב ש-AI שיצרה דמות מוכרת הופכת אותה לשלי
- לכתוב 'מהאינטרנט' בלי שם ומקור
תמונה למצגת של בית הספר? בוחרים מקור שכתוב בו שמותר להשתמש, ורושמים מי יצר ואיפה מצאנו.
יוצרים ביחד4 תחנות
סיפור משותף
אני יכול/ה לכתוב פרומפט לסיפור עם דמויות, מקום ואורך, ולבדוק אם הסיפור שקיבלתי עקבי ומתאים למה שביקשתי.
ביקשתם: "כתוב סיפור על כלב". קיבלתם 40 שורות על כלב בשם רקס שטס לירח ונהיה מלך הפיראטים. הכלי לא טעה: ביקשתם סיפור על כלב. את כל השאר הוא ניחש. לכן כל פרויקט עובד ב-4 צעדים: מחליטים מה רוצים, כותבים פרומפט, בודקים את התשובה, מתקנים. ההחלטה האחרונה שלכם.
למתקדמים: ניסיון ראשון הוא טיוטה. רשימת בדיקה קבועה מראה מה בדיוק לתקן, במקום להרגיש סתם ש"זה לא זה".
מה רוצים: לכתוב סיפור. על מה: ארנבת בשם פוף שמחפשת בית ביער. מי אני: ילד/ה שמכין/ה פרויקט. למי: לבני 7. איך לקבל: פסקאות קצרות. מגבלות: עד 8 משפטים, בלי דברים מפחידים. דוגמה: כמו ספר ילדים. בקשת בדיקה: "אם משהו לא ברור, שאל אותי".
ארבע בדיקות. פוף נשארה פוף עד הסוף, עם אותו שם ואותן תכונות? יש 8 משפטים או 20? יש בסיפור עובדה אמיתית שצריך לבדוק? והוא לא לועג לאף אחד אמיתי?
למתקדמים: בסיפור ארוך AI עלולה "לשכוח" פרט מההתחלה: ארנבת לבנה שהופכת לאפורה בפסקה השלישית. לכן קוראים עד הסוף.
פרומפט עם דמויות, מקום ואורך נותן סיפור שאפשר לבדוק. הבדיקה מוצאת את מה שה-AI לא שמה לב אליו.
- לכתוב פרומפט של מילה אחת ולצפות לסיפור מדויק
- לקרוא רק את תחילת הסיפור ולא לבדוק אם הדמויות נשארו אותו דבר
- להכניס לסיפור ילד אמיתי מהכיתה בצורה מעליבה
פרומפט: 'כתוב סיפור של עד 8 משפטים לילדים בני 7 על ארנבת בשם פוף שמחפשת את הבית שלה ביער. בסוף שאל אותי אם אני רוצה לשנות משהו.' כשהסיפור מגיע: בודקים שפוף נשארה פוף עד הסוף, וסופרים משפטים. נסו בבית: בקשו מהורה 'סיפור' בלי שום פרט נוסף, ותראו כמה רחוק הוא ממה שדמיינתם.
עוזר למידה
אני יכול/ה לכתוב פרומפט שמבקש הסבר ותרגול ולא פתרון שיעורי בית, ולבדוק אם באמת הבנתי.
נועה ואיתי קיבלו 10 תרגילי שברים. נועה כתבה לכלי: "פתור לי". איתי כתב: "הסבר לי, ושאל אותי תרגיל אחד". שניהם סיימו מהר. ביום חמישי יש מבחן בלי מסך. מי יצליח? רוב כלי השיחה מיועדים מגיל 13. מתחת לזה: רק עם הורה, בחשבון שלו או בחשבון מפוקח.
למתקדמים: ההבדל לא בכלי אלא בבקשה. "פתור לי" נותן תשובה לדף אחד. "הסבר ושאל אותי" נותן הבנה שנשארת גם בלי מסך.
מה רוצים: הסבר ואחר כך שאלות תרגול. על מה: הנושא, למשל מחזור המים. מי אני: תלמיד כיתה ה'. למי: לי. איך לקבל: הסבר קצר, ואחריו שאלה אחת בכל פעם. מגבלות: לא לפתור במקומי. דוגמה: כמו מורה פרטי שמחכה לתשובה שלי. בקשת בדיקה: "אם טעיתי, תסביר למה".
למתקדמים: בלי "חכה לתשובה שלי", הכלי עלול לכתוב את השאלות וגם את התשובות, בבת אחת.
ארבע שאלות. ההסבר מתאים לכיתה שלי? הכלי שאל אותי, או רק ענה? בדקתי את העובדות בספר? ואני מצליח/ה להסביר את זה בלי להסתכל?
למתקדמים: המבחן האמיתי: סוגרים את המסך ומסבירים לאח, לאחות או להורה. נתקעתם? חוזרים להסבר או מבקשים עוד דוגמה.
'הסבר ותרגל אותי' הופך את ה-AI למורה פרטי סבלני. 'פתור לי' נותן תשובה, ולא משאיר כלום בראש. רוב כלי השיחה מיועדים מגיל 13. מתחת לזה: רק עם הורה, בחשבון שלו או בחשבון מפוקח.
- לבקש 'פתור לי' ולהעתיק את התשובה
- לא לבדוק את ההסבר בספר או אצל המורה
- להאמין שהבנתי רק כי הקראתי את ההסבר
פרומפט: 'אני תלמיד כיתה ה'. הסבר לי מה זה מחזור המים בשפה פשוטה, ואז שאל אותי 3 שאלות תרגול, אחת בכל פעם, וחכה לתשובה שלי. אל תפתור במקומי. אם טעיתי, תסביר למה.' נסו בבית: הסבירו להורה בדקה אחת משהו שלמדתם השבוע. איפה נתקעתם? שם עוד לא הבנתם.
רעיון לתמונה
אני יכול/ה לכתוב פרומפט לתמונה עם נושא, סגנון, מצב רוח ומה לא להכניס, ולבדוק שהתמונה לא פוגעת ולא מחקה אדם אמיתי.
ביקשתם "תמונה של חיה" לכרזה של הכיתה. קיבלתם עכביש ענק בחושך. מה חסר? ארבעה דברים. נושא: דוב קטן על אופניים. סגנון: צבעי מים. מצב רוח: שמח ושקט. מה לא: בלי טקסט ובלי חיות מפחידות.
למתקדמים: במעבדה הנושא נבדק כ"על מה", הסגנון כ"דוגמה", ו"מה לא" כ"מגבלות". מצב רוח מוסיפים כשרוצים.
מה רוצים: ליצור תמונה. על מה: הנושא. מי אני: ילד/ה שמכין/ה כרזה לכיתה. למי: לכיתה. איך לקבל: תמונה אחת, בצורה מרובעת. מגבלות: בלי טקסט, בלי אדם אמיתי. דוגמה: בסגנון איור של ספר ילדים. בקשת בדיקה: "תכתוב לי תיאור קצר של מה ציירת".
למתקדמים: התיאור מאפשר להשוות בין מה שביקשתם למה שהתקבל, ולמצוא איזה חלק בפרומפט לא עבד.
ארבע בדיקות. הדוב שם? צבעי מים? נכנס טקסט למרות שביקשנו בלי? והכי חשוב: התמונה מחקה אדם אמיתי או עלולה לפגוע בו? אם כן, לא משתמשים בה ומשנים את הפרומפט.
למתקדמים: לא מבקשים תמונה של מורה, חבר או מפורסם, ולא מחקים אדם מסוים. פנים וקול של אדם הם הפרטיות שלו. תמונה מזויפת של אדם אמיתי מזיקה, גם כשהיא "רק בדיחה".
ככל שהפרומפט מפורט, התמונה קרובה יותר לרעיון. הבדיקה 'לא פוגע ולא מחקה' שומרת על אנשים אמיתיים ועליכם.
- לבקש תמונה של אדם אמיתי, כמו מורה או חבר
- לא לכתוב מה לא להכניס
- להשתמש בתמונה בלי לבדוק אם היא מחקה מישהו
פרומפט: 'צור תמונה אחת של דוב קטן על אופניים ביער, בסגנון צבעי מים, מצב רוח שמח ושקט. בלי טקסט, בלי אנשים אמיתיים. תכתוב לי תיאור קצר של מה ציירת.' נסו בבית: תארו לבן משפחה תמונה בארבעה חלקים (נושא, סגנון, מצב רוח, מה לא), ובקשו שיצייר אותה על דף. מה יצא אחרת ממה שדמיינתם?
פרויקט סיום
אני יכול/ה לכתוב פרומפט מלא לפי תבנית ולבדוק את התשובה לפי רשימת בדיקה עצמית שלמה.
ביום חמישי מציגים בכיתה 5 שקופיות על חיות ביער. מה כותבים לכלי? מה רוצים: מה הוא צריך לעשות. על מה: הנושא. מי אני: מי כותב. למי: מי יקרא. איך לקבל: רשימה או פסקה. מגבלות: אורך, ומה לא. דוגמה: כמו מה? בקשת בדיקה: "אם אינך בטוח, תגיד". לא צריך את כל השמונה בכל פעם.
כותבים פרומפט לפי התבנית. קוראים את התשובה לפי הרשימה. מתקנים דבר אחד בכל פעם. בסוף כותבים את המצגת במילים שלכם, ומציינים שהשתמשתם בכלי AI.
למתקדמים: פרומפט טוב הוא ברור, לא ארוך. התבנית מראה מה חסר, ולפעמים שני משפטים מדויקים מספיקים.
לפני שמגישים: זה מה שביקשתי? העובדות נבדקו במקור נוסף? אין פרטים אישיים, שלי או של אחרים? זה הוגן ולא פוגע? ציינתי שהשתמשתי בכלי AI, והתוצר באמת שלי?
למתקדמים: ההחלטה האחרונה שלכם: להשתמש, לתקן או לוותר. תשובה של כלי היא טיוטה, לא פסק דין.
תבנית ורשימת בדיקה הופכות ניחוש לעבודה: מנסחים, מקבלים, בודקים, מתקנים, ומציינים מה עשה הכלי.
- להניח שפרומפט ארוך הוא תמיד טוב יותר
- לא לבדוק עובדות לפני שמשתמשים בתשובה
- להגיש תוצר מבלי לציין שהשתמשו בכלי AI
פרומפט: 'כתוב מצגת של 5 שקופיות על חיות ביער לכיתה ד'. אני תלמידה בכיתה ו'. כל שקופית: כותרת ושני משפטים. בלי מילים קשות. למשל כמו ספר טבע לילדים. אם אינך בטוח בעובדה, כתוב לי.' נסו בבית: בחרו עבודה אמיתית מהשבוע, וכתבו לה פרומפט לפי התבנית על דף. אילו מ-8 החלקים חסרו לכם?





